קבוצה של נימפות שאינן יודעות שובע, ספוגות בתשוקה שלהן, מחפשות מפלט במוסך. גופן, הנוצץ מלחות, הוא עדות לגירוי שלהן. כשהן נכנסות למוסך, העכבות נשארות בדלת, מוחלפות בתשוקה גולמית ולא מסוננת. האוויר מתמלא בנשימות הכבדות שלהן ובקול התנגשויות גופותיהן. אצבעותיהן חוקרות כל סנטימטר אחת של השנייה קפלים רטובים, לשונותיהן בעקבותיהן, טועמות את המתיקות זו של זו מעוררות. הרצפה הופכת לגן שעשועים לתאוותן, כשהן מתגפפות ומשחררות את תשוקתן העצורה, יוצרות סימפוניה של השפרצה וטפטוף. ריח השתן שזה עתה השתחרר שלהן מתערבב עם האוויר הלח, ומעצים את ההנאה שלהן. זה עולם שבו הגבולות מטושטשים, שבו הטאבו הופך לנורמה, ושבו הרטובים והפראיים מקבלים משמעות חדשה לגמרי.
