במוסך מואר במעומעם, נעמי מייז הלוהטת עומדת מול קצין משטרה חמור סבר. שפתיה המנוקבות ושיערה האדום לוהט לא משתווים לנוכחותו הסמכותית. הוא לא מבזבז זמן בטענת הדומיננטיות שלו, מורה לה לרדת על ברכיה. נעמי, למרות ההתרסה שלה, מצייתת, והיא לוקחת את איברו הפועם לפיה. היא מעבירה עליו את לשונה, מתענגת על כל סנטימטר, לפני שהיא מתחילה למצוץ אותו, ידיה עובדות לאורך הפיר שלו. הקצין מתבונן בה, עיניו מתמלאות תאווה כשהיא מענגת אותו. אבל הוא לא מסתפק רק בזה. הוא מעמיד אותה, מפשק את רגליה כשהוא חוקר באצבעותיו את קפליה הרטובים. ואז, הוא לוקח אותה מאחור, הקצב שלו שיטתי ומעניש, מסיע אותה לשיא מצטמרר. הקצין, מרוצה מעבודתו, משאיר את נעמי מתנשפת ומסופקת במוסך.
