גבר ברזילאי חונק, להוט להציג את ישבנו שאי אפשר לעמוד בפניו, יוצא לרחובות בתצוגה נועזת של אקסהיביציוניזם פומבי. ירכיו מתנדנדות בקצב כשהוא מתנועע, התנועות הקצובות מבליטות את קימורי ישבנו המגרים. השמש נוצצת מעל עורו, מבליטה כל שריר וקווי מתאר, מה שהופך אותו למפתה עוד יותר. ישבנו ההדוק והעגול הוא כוכב ההצגה, מזמין מבטים מעריצים מעוברי אורח. הריקוד שלו הופך פרובוקטיבי יותר, תנועותיו אינטנסיביות יותר, כשהוא מתגרה בהבטחה למה שנמצא מתחת למכנסיו הקצרים. האוויר מתעבה בציפייה כשהוא קורא למישהו להצטרף אליו לחקור את מעמקי תשוקתו. היופי הברזילאי הזה הוא לא רק מראה לעין, אלא צפירה הקוראת למי שמעריך את אמנות התחת. הביצועים שלו הם עדות למיניות הגולמית, הלא מסוננת, הזהה למולדתו.
