תמיד הייתי עבד לאדונית שלי, אלילה אמיתית בעיניי. היא מאמינה איתנה בפרישות מוחלטת, ואיב מעולם לא העזה לא לציית לה. כל יום, אני נעול בצניעות, תזכורת מתמדת לנשלטות שלה. אבל המבחן האמיתי מגיע כשהיא איננה, ואני נשאר לבד, כבול וסתום, לא מסוגל לענג את עצמי. זה משחק עינוי של סיבולת, עדות למסירות שלי. כל רגע שמבולה בשעבוד הוא מחווה לעוצמה שלה עלי. הציפייה לשובה היא גם מטרפת וגם מפחידה. האם היא תמצא אותי עדיין צייתן? או שאני אכנע לרצונות שלי? הסיכון לכישלון תמיד שם, אבל אני נחוש להוכיח את נאמנותי. זה המשחק שלנו, מחול הכוח והשליטה שלנו. ואני שלה לפקוד, כבול לנצח בהבטחת הפרישות שלי.
