צעד אחורה בזמן לעידן נוסטלגי יותר, שבו הפיתוי של מדי משרתת קלאסיים היה התגלמות הפיתוי. הסיפור המגרה הזה מתגלה בחדר אוכל, שם עקרת הבית הבוגרת, המפותלת, לבושה בלבוש המשרתת העתיק שלה, מוצפת בתשוקה שאינה יודעת שובע לבננה. כשהיא נכנעת לתשוקותיה הראשוניות, היא מקלפת בעדינות את הפרי, עיניה נוצצות מתאווה. בכל ביס, העכבות שלה מתמוססות, מובילות אותה להשיל את המדים פיסה אחר פיסה, חושפת את צורתה החושנית. השילוב המשכר של אוכל וחושניות מצית דחף שאי אפשר לעמוד בפניו להתפנק ביותר מסתם הפרי. הניחוח המשכר של תחתוניה, כעת השריד היחיד מלבושה, מצית עוד יותר את תשוקתה. בגיחוך שטני, היא מתחילה להתגרות, משחקת עם תחתוני התחרה שלה לפני שלבסוף נכנעת לפיתוי לחשוף את הכל. החדר הוא עכשיו מגרש משחקים של הנאה, שבו גבולות התשוקות המקורזלות מתערפלים, והבננה, רק מתאבן לסעודה הגשמית שתבוא.
